בדברים הבאים אבקש לבחון שני טכסטים מקראיים, המבטאים את שני קוטבי התפילה היהודית עד ימינו: תפילת יעקב ערב פגישתו הטראומטית עם אחיו, עשו, שכולה ביטוי ספונטני למצוקה ולחרדה, כולה תחנון ובקשה (בראשית לב, י-יג); דברי ה"וידוי" של האיכר מביא הביכורים, טכסט מוכתב, מעוצב ומנוסח האמור להיאמר פעם אחר פעם, דור אחר דור (דברים כו, ה-י). עיון זה מבטא את ההנחה, שיסוד התפילה היהודית נעוץ במקרא ובתפילות המעטרות אותו. על יסודותיהן של אלה העמידו חז"ל את המבנה המפואר שהלך והתפתח ל"סידור" ול"מחזור", קיבעו את הלכות התפילה ועיצבו את תרבות-התפילה היהודית ואת מושגי-הערך שלה, כ"מנין", "יחיד", "קבע" ו"תחנונים".